Menachem Mendel

Menachem Mendel RSS Feed
 
 
 
 

Eruvin 67-68: Talmudic Manuscripts and the Shabbes Goy

[The following post is a revision of two posts from six years ago.]

Followers of Daf Yomi recently read one of the most important Talmudic sources that addresses the question of a Shabbes Goy, i.e. a non-Jew who performs an act on behalf of a Jew that is prohibited for a Jew to do. On Eruvin 67b-68a we read about a circumcision that was taking place on Shabbat and as was customary in the rabbinic period, warm water was prepared for the baby to be used after the circumcision (see Mishnah Shabbat 9:3).

ההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה אמר להו רבה נייתו ליה חמימי מגו ביתאי א”ל אביי והא לא ערבינן א”ל נסמוך אשיתוף א”ל הא לא שתפינן נימרו ליה לנכרי ליתי ליה אמר אביי בעי לאותביה למר ולא שבקן רב יוסף דאמר רב [יוסף אמר רב] כהנא כי הוינן בי רב יהודה הוה אמר לן בדאורייתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא לבתר הכי אמר ליה מאי בעית לאותביה למר אמר [ליה דתניא] הזאה שבות ואמירה לנכרי שבות מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת אף אמירה לנכרי שבות ואינה דוחה את השבת א”ל ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה

There was once a child whose warm water was spilled. Rabbah said to them, “Let some warm water be brought for him from my house.” Abbayeh said to him, “We haven’t prepared an eruv [that would allow carrying].” [Rabbah] said to him, “Let us rely upon shittuf (joining of alleyways that would allow carrying).” [Abbayeh] said to him, “We haven’t prepared a shittuf.” [Rabbah said,] “Let us say to a non-Jew to bring it for him.” Abbayeh [later] said, “I wanted to respond to Master [i.e. Rabbah] but R. Yosef would not let me, since R. Yosef quoted R. Kahanah as saying, “When we were at R. Yehudah’s house he would say to us ‘In a matter of Biblical law we respond with an objection before the ruling is acted upon, in a matter of rabbinic law we act upon it and only later respond with an objection.’” Afterwards [R. Yosef] said to [Abbayeh], “What did you want to respond to Master?” [Abbayeh] said to him, it is taught: Sprinkling is a shevut [i.e. a rabbinic prohibition] and asking a non-Jew [to do work on Shabbat] is a shevut. Just as sprinkling on Shabbat is prohibited and does not supersede Shabbat, so asking a non-Jew to do something on Shabbat, as a rabbinic prohibition, is prohibited and does not supersede Shabbat. [R. Yosef] said to [Abbayeh], “Don’t you draw a distinction between a rabbinic prohibition that involves an act (ma’aseh) and a rabbinic prohibition that does not involve an act?

The conclusion of the Talmudic discussion seems to be that at least in the case of a circumcision when the performance of a mitzvah is involved, one is allowed to ask a non-Jew to perform an act which is prohibited for a Jew to do on Shabbat. There also seems to be no necessary limitation on what type of act a non-Jew can be asked to do. The above text was based upon the Oxford manuscript of the Talmud, but in one of the Vatican manuscripts and in later printed editions, including the Vilna edition, there is an additional line added at the end (also see Dikdukei Soferim, אות ע). The additional line is: דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים (“For Master surely did not tell the non-Jew to go and heat water.”). The implication of this added line is that while it is permitted to ask a non-Jew to perform an act forbidden to a Jew, this is limited to actions which are only Rabbinically prohibited. Thus, asking a non-Jew to “heat water” which is Biblically prohibited, would not have been permitted. From this example we see how a variant reading has large implications as to the halakhic conclusion which can be drawn from a Talmudic discussion.

The implication of whether this additional line was present was discussed by the Rishonim. In Halakhot Gedolot we read the following:

והיכא דאייתי אוזמיל ממעלי שבתא ובשבתא איגניב או איפגים אי מקמי מילה שרי למימר לגוי לצבותיה או לאיתויי אוזמיל אחרינא כי ההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה אמ’ רבא לייתו ליה מגו ביתא אמ’ ליה אביי והא לא עריבו נסמוך אשיתוף והא לא שתיפו לימרו ליה לגוי לייתי ליה אמ’ אביי בעי לאותביה למר ולא שבקן רב יוסף דאמ’ רב כהנא כי הוינן בי רב יהודה אמ’ לן בדאוריתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא בתר הכי אמ’ ליה מאי בעית לאותביה דתניא הזאה שבות ואמירה לגוי שבות מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת אף אמירה לגוי שבות ואינה דוחה את השבת אמ’ ליה ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה דהא מר לא אמ’ ליה זיל אחים ליה

(204 מה’ הילדסהיימר, ירושלים, ח”א, עמ’)

The important comments of Halachot Gedolot to the Talmudic sugyah are that one is able to say to a non-Jew on Shabbat “לצבותיה או לאיתויי אוזמיל אחרינא” (“to repair or to bring another knife,” see Sokoloff’s dictionary on p. 951). If one of the important questions to be asked is what category of prohibition, Biblical or Rabbinic, one allowed to ask a non-Jew to do, it must be determined as into what category of prohibition, Biblical or Rabbinic, “to repair or to bring another knife” falls. The Rif interprets HG as permitting a Jew to ask a non-Jew to perform a Biblically prohibited act. He assumes that repairing is Biblically prohibited, maybe as “sharpening” (see Beitza 28a) and interprets “bringing” as referring to via the public domain (רשות הרבים). He says that the words of HG are not to be relied upon because from the Talmudic discussion itself one sees that it is prohibited to ask a non-Jew to perform a Biblically prohibited act. The following is from the Rif on Shabbat, chap. 19, par. 504, 56 in ed. Vilna and a translation can be found here.

כההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה אמר להו רבה לייתו מגו ביתאי א”ל אביי והא לא עירבו א”ל נסמוך אשיתוף והא לא שתיף לימרו לנכרי ליזיל לייתי לי מגו ביתאי אמר ליה אביי בעאי לאותובי למר ולא שבקן רב יוסף דא”ר כהנא כי הוינן בי רב יהודה אמר לן בדאורייתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן עובדא בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא הדר אמר לו מאי בעית דתותביה א”ל מהא דתניא הזאה שבות היא ואמירה לנכרי שבות היא מה הזאה שבות ואינה דוחה שבת אף אמירה לנכרי שבות ואינה דוחה שבת א”ל ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה דהא מר לא א”ל לנכרי זיל אחים לי דהוא מעשה דאסור מדאורייתא אלא זיל אייתי לי דלית ביה מעשה דידים אלא דיבורא בעלמא הוא ושתק ולא מצא תשובה ועיינינן בהו ואשכחן דלאו מילי דסמכא נינהו ומגופא דהאי עובדא ילפת דאסור למימר לנכרי לצבותיה או לאתויי דרך רה”ר מדקאמר ליה דהא מר לא א”ל זיל אחים לי מכלל דאסור למימר לנכרי זיל אחים לי וכמה מרבוואתא טעו בהאי פירושא דהאי מימרא דקסברי דהאי דא”ל ולא שני ליה למר בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה אשבות דהזאה קאמר ליה דשבות דהזאה שבות דאית ביה מעשה ושבות דאמירה לית ביה מעשה בידים דדיבורא בעלמא הוא ואקשו בה הכי ואמרי הואיל ואמירה לנכרי שבות דלית ביה מעשה הוא מה לי א”ל אייתי לי מגו ביתאי ומה לי א”ל זיל אחים לי תרוייהו שבות דלית בהו מעשה נינהו דדיבורא בעלמא הוא ושרי ואטעו לכולהו נוסחאי דגמרא דקסברי דליכא בגמרא דהא מר לא א”ל זיל אחים לי אלא טעותא דנוסחי הוא ולא כדקא סברי הוא ונוסחי לית בהו טעותא אלא נוסחי מעלייא נינהו ולא פירושי’ כדקא סברי להו אלא האי דא”ל ולא שני ליה למר בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה לאו אשבות דהזאה קאמר ליה אלא הכי קאמר ליה הא דאמרת אמירה לנכרי שבות וקא מדמיתו לה לשבות דהזאה דאסירא לא שני לך בשבות דאמירה גופה בין שבות דאית ביה מלאכה לשבות דלית ביה מלאכה דהא מר לא א”ל זיל אחים לי דאית ביה מלאכה אלא אייתי לי מגו ביתאי קאמר ליה דטלטול בעלמא הוא דלית ביה מלאכה דשמעת מינה דכי אמרינן אמירה לנכרי שבות בדבר שהוא מלאכה אבל בדבר שאינו מלאכה כגון האי לא אמרינן ביה אמירה לנכרי שבות הרי נתברר לך דליכא בנוסחאי טעותא ומילי דברירן אינון והאי דאמרי’ שבות דלית ביה מעשה ולא אמרינן שבות דלית ביה מלאכה מעשה ומלאכה בהאי ענינא חדא מילתא היא דקרו אינשי למלאכה מעשה כדאמרינן ובין יום השביעי לששת ימי המעשה והיינו מלאכה וכבר נתברר לך דאסור למימר לנכרי לצבותיה או לאתויי דרך רשות הרבים והאי דכתב בעל הלכות טעותא הוא ולא תסמוך עילויה:

The Rif goes to some length to explain why HG’s reading is incorrect, saying that he is mistaken and cannot be relied upon, and that many people misinterpret this (“וכמה מרבוואתא טעו בהאי פירושא”). If the Rif’s interpretation of HG is correct (see note 4 in ed. Hildesheimer for other Rishonim on this question), then one would expect that the HG should not read “דהא מר לא אמ’ ליה זיל אחים ליה” “For Master surely did not tell the non-Jew to go and heat water”, since it is this additional line that seems to force one into the position of only being allowed to ask a non-Jew to perform a Rabbinically prohibited act, yet the only edition of HG which Hildesheimer cites that does not include this line is the Warsaw printed edition.

These questions require more investigation, including looking into the versions of HG found in the Cairo Geniza and other versions of the Rif.

Comments are closed.

Categories

Tags

Archives

Recent Posts

Meta

Sign up for an email subscribtion to this blog.

Michael Pitkowsky

Biblioblogs

Daf Yomi

History

Israel

Jewish Law

Judaica

Law and Legal History

Politics

Religion

Talmud